האם פוליגרף באמת עובד?

במגוון תוכניות טלוויזיה מעולם הפשע אנו רואים את דמותו של החשוד מזיע בעצבנות בחדר חקירות כאשר הבלשים משתמשים בבדיקת פוליגרף כדי להחליט אם החשוד חף מפשע או אשם. הפוליגרף, המוצג לעתים קרובות בתוכניות טלוויזיה אלה כדרך בטוחה לקבוע את אשמתו של אדם, ידוע יותר בשם "גלאי שקר", לאור מטרתו לתפוס אנשים בשקר. אבל האם גלאי השקר מדויק מספיק? על כך תוכלו לקרוא במאמר הבא.

איך עובד מכשיר הפוליגרף?

פוליגרף הוא מכשיר אשר מודד את ההזעה, קצב הדופק וגורמים פיזיולוגיים אחרים של האדם הנבדק וכך מזהה התרגשות עצבנית. כאשר אדם עובר בדיקת פוליגרף, מנהל הבדיקה מתחיל בשאילת שני סוגים של שאלות בקרה: שאלות שהאדם מצופה להשיב עליהן בכנות ושאלות שהאדם צפוי לענות עליהן בשקר (לעיתים קרובות המנהל ישאל הנבדק לרשום מספר ואז לשאול "האם כתבת 1?" "האם כתבת 2?" וכן הלאה כדי לבחון את התגובות הרצויות). כך, כאשר מנהל המבחן שואל שאלות רלוונטיות יותר בהמשך, ניתן להשוות את התגובות הפיזיולוגיות של הנבדק לתגובות לשאלות הבקרה כדי לקבוע אם הנבדק דובר אמת או לא.

יחד עם זאת, אנשים יכולים לגרום לעצמם להגיב בצורה נרגשת יותר גם כשהם עונים על שאלות הבקרה הראשונות. אם שאלות הבקרה אינן מראות במדויק כיצד האדם מגיב כשהוא משקר, קשה יותר למי שמבצע את הבדיקה להחליט באופן סופי אם האדם משקר או לא כשהוא עונה על שאלות רלוונטיות לנושא החקירה ולכן לא תמיד התוצאות של הבדיקה הן חד משמעיות.

אז האם הוא באמת אמין?

ובכן, העובדה שניתן במידה מסויימת "לעבוד" על מכשיר הפוליגרף ולתמרן אותו הפכה אותו ללא אמין לחלוטין בעיני בתי המשפט. לדוגמא, אם אשמתו של חשוד מושתתת כולה על בדיקת פוליגרף ללא ראיות נוספות, בית המשפט ברוב המקרים לא יקבל זאת. יחד עם זאת, בשילוב של ראיות אחרות היא כן יכולה לתת תמונת מצב ולכן היום משתמשים בה גם בסקטור הפרטי למבחני אמינות, בדיקות לעובדים בתעשיות רגישות ועוד.